טוטם שכווי -תרנגול הבר

34

 

שכווי... של הספירלה המקודשת,

המוביל אותנו הלאה

לגבהים האינסופיים,

למקום שבו נוכל לחיות כ"אחד".

 

 

  

 

 

שכווי מסמל ספירלה מקודשת

בזמנים עברו אכלסו השכווים בהמוניהם את צפון אמריקה, אך כיום, ניכר חסרונם גם במישורים

שבהם נראו בעבר להקות לרב. רבים משבטי הילידים רוקדים את "ריקוד השכווי"

כמחווה של כבוד לציפורים אלו. הרוקדים יוצרים בתנועתם את צורת הספירלה, סמל עתיק ללידה מחדש, המנהרה הצרה של החזרה הניצחות.

הספירלה המקודשת היא גם אחת הסמלים הקדומים ביותר הידועים לנו של עוצמה אישית.

כשאתם חושבים על גדולת השכווי, דמיינו לעצמכם מערבולת ואולי אף סופת טורנדו,

כדי שהספירלה המקודשת תיקח אתכם אל המרכז.

 הספירלה היא דימוי של חזון פנימי והארה. על פי מנהג ילידי צפון אמריקה,

אלה היוצאים למסע חניכה לחיפוש החזון מציירים צורת ספירלה על גופם,

ומאמינים שעקב כך תעניק להם המסתוריות הגדולה חזונות של עוצמה וייעוד.

הדרווישים המסתחררים במסדרים סופיים מסוימים הם אמני ריקוד הספירלה:

 הם יכולים להגיע למצבי תודעה גבוהים יותר בעזרת חזרה על תנועה מקודשת זו.

אומרים שהדרווישים יכולים לנוע אל מרכז הספירלה ולשוב משם כשבידם כל כח מאגי שיחפצו בו.

הדרוויש נכנס למצב של "דממה דקה" – תקשורת ישירה עם הבורא.

בעזרת סחרור בכיוון השעון או נגד כיוון השעון הוא מושך אליו או דוחה מעליו אנרגיות מסוימות.

ריקוד סופי הוא דרך המחברת את האדם עם מקורו האלוהי באמצעות התייחסות טקסית לתנועה.

אם נמצאת בפריסת הקלפים שלכם סגולת השכווי, כדאי שתתבוננו באיכויות התנועה

 השונות הקיימות בעולמכם.

 התחילו בכך שתדמיינו את השמש כגרם שמים אחד מתוך קבוצה עצומה של גרמי שמים

המסתובבים בשביל החלב, שצורתו צורת שבשבת ענקית.

אחר כך נתקו את עצמכם מתוך שבשבת אור זו אל תוך הסיבוב  הספירלי של השרשראות

 הכפולות של הד.נ.א. שלכם, המסודרות באופן דומה לסולם חבלים המתפתל כסליל.

בחנו את הדרך שבה אתם נעים בעולם.

 איך אתם מדמיינים את עוצמתכם בזמן תנועה?

איזו מין תגובה אתם יוצרים ביקום לאנרגיה שאתם שולחים אליו?

באילו מילים תשתמשו כדי לתאר את האופן שבו אתם נכים הם בעולם החומרי והן בעולם הרוחני?

 האם בסופו של דבר התנועה שלכם מתואמת עם הרצונות והמטרות החשובים לכם ביותר?

שיטות רוחניות רבות עוסקות בהשקטת התנועה החיצונית לצורך התוודעות לחיים הפנימיים. ס

גולת השכווי, לעומתן, היא הזמנה למחול.

השכווי מעלה על נס וחוגג את המקור האלוהי באמצעות ריקוד הספירלה המקודש שלו,

 ומציע את ריקודו כמתנה לכם. תוכלו להקדיש את כל חייכם ללימוד איכות השכווי שמשמעה

 תיאום הרמוני כיצירה של יופי וטוהר.

 

 

חוזקות שכווי

עוצמה אישית

חזון

הארה

תקשורת עם הבורא

זורם

הרמוניה

בהירות

מרוכז מטרה

 

אתגרים שכווי

התפזרות

חוסר שליטה עצמית

חוסר בכיוון

איבוד הדרך

תחושת בלבול

חוסר קרקוע

חוסר מרכוז

חוסר איזון גוף, שכל, רוח

אז...

שכווי-תרנגול הבר, ספירלה מקודשת. התנועה שלעולם לא נסגרת/נגמרת.

תמיד צומחת למעלה ומתרחבת. מציאת האיזון והפוקוס שיאפשר לנו להסתובב לנצח. חיבור לטבע ולמחזורי החיים ולסדר האלוהי.

הארה קבלית-

השכווי – תרנגול הבר, בעל נוכחות עזה וקריאה שמקדימה את השחר – מביא עמו ברוח הקבלה הארה של ערנות נשמתית, קריאה להתעוררות פנימית, חיבור לזמן הרוחני, עמידה איתנה מול חושך, ועבודת בוקר של הנשמה.

התעוררות תודעתית – קול הנשמה שקורא לפני האור

השכווי קורא עוד לפני שהשמש עולה – הוא יודע שהאור מתקרב גם כשאחרים עוד ישנים.
בקבלה זה מתבטא בתודעת שחר – נשמה שמזהה את רגע ההזדמנות הרוחנית רגע לפני שהיא נראית לעין.

הבנה של זמן פנימי – תזמון הנשמה

השכווי קשור לפי חז"ל ליכולת להבחין בין יום ללילה.
הגמרא במסכת ברכות אומרת:

"מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם... ועד מתי? עד קריאת הגבר."
והרש"י מסביר: "קריאת הגבר – קול התרנגול, שקורא קודם עלות השחר."

🔹 זהו תדר של תפיסת זמן רוחנית:

"השעון האמיתי – הוא לא זה שעל הקיר, אלא זה שפועם לך מבפנים."

 עמידה מול החושך – גבורה בהירה

השכווי לא חושש מהחושך – הוא ניצב, קורא, ומכריז: “האור בא!”
בקבלה – זהו תיקון של ספירת גבורה מחוברת לחסד: היכולת לא להילחם בחושך אלא להאיר ממנו.

 מסר מהשכווי:

“העמידה שלך באמונה היא שמביאה את השחר.
לא ההוכחות – אלא הקריאה האמיצה.”

 שליח שמעיר את הלבבות – נשמה עם שליחות קולית

השכווי לא קיים רק בשביל עצמו – הוא מעיר את העולם.
כך גם נשמות שיש להן קול – לאו דווקא פיזי – אלא קול של נוכחות, של תודעה, של אמת.
בקבלה – זהו תדר של מלכות המוליכה את האור דרך קול השכינה.

🔹 את מתבקשת לשאול:

“האם את שותקת איפה שאת מתבקשת לקרוא?”

בקבלה – שעת שחר נחשבת ל"את רצון"

בספרי המקובלים נאמר שהשעות שלפני הזריחה הן זמן שבו שערי הרקיע פתוחים –
שעה של תפילה שמגיעה עמוק, גם אם לא נאמרה במילים.

 "אז תפילתי לך ה' עת רצון" (תהילים סט)
  הבעל שם טוב נהג לקום לפני עלות השחר כדי להתחבר אל ה"אור הנסתר שטרם נחשף".

 הארה קבלית מסכמת:

השכווי מלמד אותך איך לעמוד באמונה גם כשהעולם עדיין ישן.
איך לקרוא לאור – עוד לפני שהוא בא.
ואיך להיות זו שמעירה את השחר – דרך קול הנשמה שלך.

קריאת שחר כתפילה:

אינה בהכרח במילים.

היא נוכחות של ציפייה מקודשת.

היא קול של אמונה עמוקה.

היא תדר של מלכות שמזמינה את האור.