אנשי מישונגנובי היו ידועים בעושרם.

היה להם כל מה שהיו זקוקים לו לשם חיי רווחה. תירס ושעועית, כבשים, סוסים ועזים. גאוותם הייתה דווקא על תרנגולותיהם שהיו בריאות ושמנות. אלא שיום אחד הכל השתנה והתרנגולות החלו להיעלם.

קרוב לכפר מישונגנובי חי אויבם, הנץ מסלע התירס. בכל יום הרג הנץ יותר ויותר תרנגולות. אנשי מישונגנובי היו מאוד מודאגים. הנשים אספו את הגברים ולחשו על אוזנם שהגיע הזמן להרוג את הנץ. באותו הלילה הם התאספו בקיווה (חדר בתוך האדמה ששימש בשבטי ההופי, הפואבלו ואחרים כמקום מקודש לטקסים), מתפללים יחדיו ורוקמים תוכנית כיצד לצוד את הנץ ולהרוג אותו. קרני השמש הראשונות הפציעו, אך הם עדיין לא מצאו דרך להתמודד עם הנץ הענק מסלע התירס.

למחרת בא אל הצ'יף עכבר שדה קטן ואמר: "אני אהרוג את הנץ עבורכם". "מה?", נדהם הצ'יף. "אני אהרוג את הנץ עבורכם", חזר ואמר העכבר. הצ'יף ידע בלבו שהעכבר קטן וחלש מכדי לעזור, אך מכיוון שלא נמצא כל רעיון אחר להתמודד עם הנץ הנורא, החליט לתת לעכבר השדה לנסות. הצ'יף הודיע בשבט, כי האירוע יתרחש בעוד ארבעה ימים. האנשים צחקו וגיחכו על העכברון ולאחר מכן אף החלו כועסים עליו, משום שהיה עליהם להתמקד בהכנות הרבות לקראת האירוע המדובר.

ביום השלישי, העכבר לקח מקל והחל משייף ומחדד את קצהו. אז החל לחפור מחילה מתחת לפני האדמה, מתוך הגומחה שלו למקום מרוחק מעט ממנה. למחרת התאספו כולם סביב מחילת העכבר לראות מה בכוונתו לעשות. להפתעתם, העכבר התלבש כראוי ללוחם אמיתי ועז לב. הוא החל לרקוד ולשיר שירי גנאי כלפי הנץ הענק שעף בשמים, כשהמקל החד בידו. הוא עורר את תשומת ליבו וכעסו של הנץ עד שזה צלל לעברו כדי לצוד אותו.
שלוש פעמים עט עליו הנץ ובכל פעם חמק העכברון בזריזות לגומחה שלו.

בפעם הרביעית חיכה העכבר לנץ בקצה המרוחק מהגומחה עם המקל המחודד. חמתו של הנץ בערה על התעלול של העכברון, כאשר הנץ התקרב שוב בניסיון לתפוס את עכבר השדה הזריז, הוא לא הבחין במקל החד ונחת בדיוק עליו. המקל הרג את הנץ באופן מיידי. אנשי הכפר היו מרוצים עד מאוד. הם מילאו את גומחתו של העכברון במתנות כה רבות, עד שנבצר ממנו לפתוח את דלת ביתו.

הנץ.



אגדות מלמדות אותנו את שיעורי החיים החשובים ביותר. האגדות האינדיאניות מאזנות את הקדושה המלווה את תהליך הצמיחה האישי באמצעות הומור, דמיון ויצירתיות. בסיפור שלפנינו מייצג הנץ את הטורף הפנימי. הצד השלילי שלנו שגורם לנו לראות את עצמנו באופן מעוות. אותו צד המבקר באופן הורס ופוגע בכל העושר והטוב הפנימי שיש לנשמה להציע. אותה ישות פנימית הגורמת לנו סבל רב, בשל דפוסי מחשבה הרסניים הקיימים בתוכנו, כתוצאה מחינוך מעוות, התנסויות חיים פוגעות או גלגולי עבר.

אלו אותן מחשבות הלוחשות לנו שאיננו שווים מספיק לעומת אחרים, אהובים או יפים מספיק. דפוסי מחשבה שליליים מנתקים אותנו מהצד האינטואיטיבי שלנו, שהוא מקור השפע, היצירתיות ושמחת החיים וגורמים לנו לצאת כנגד עצמנו.

העכבר נמצא בגלגל הסגולות בצד דרום ומייצג את הילד הקטן שבתוכנו. לעכבר סגולה של אבחון וניתוח מצבים לפרטי פרטים. הוא חי קרוב לאמא אדמה, חש ונושם את הרגבים הלחים החומים. תשומת לב לפרטים תמיד מקרקעת אותנו. המיקוד מחבר אותנו לכאן ועכשיו, לרגע הנתון. זוהי דרך ההתבוננות של העכבר. 
העכבר רואה את מה שניצב לפניו ומגיב. העכברון בסיפור למד את התנהגותו של הנץ ותכנן את "המבצע" פרט אחר פרט. המסר הוא להתמודד עם הפחד המשתלט (הטורף הפנימי) דרך עשייה והיצמדות לפרטים.

העכבר מייצג בסיפור את הילד הקטן בתוכנו שחצה את מחסום הטבע הנאיבי והחליט לחקור את הצל ולהתמודד עם הנסתר. זהו תהליך של התבגרות והסתמכות על העצמי וכוחו הזכרי של הלוחם. הוא אינו חושש מהטורף ומוצא את הדרך להתעמת איתו. עתה כשאינו נאיבי, הוא לומד כיצד לנתב את הערמומיות לטובתו. רק כשאנו מאוזנים ומקורקעים, נוכל לראות את האמת ואת הסיטואציה כולה בפרספקטיבה הנכונה. בכך אנו משתחררים מהשיפוטיות המגבילה שמקורה בפחד.